עבירות אלימות

אירוע אלים יכול להתחיל בתוך שניות: ויכוח בכביש, עימות מחוץ למועדון, סכסוך בין שכנים, קטטה במקום ציבורי, מפגש טעון עם עובד ציבור או ניסיון לגבות כסף באמצעות איומים. מהר מאוד אותו אירוע יכול להפוך לתלונה במשטרה, חקירה באזהרה, מעצר ואף כתב אישום שמייחס לחשוד עבירה חמורה בהרבה מכפי שהוא עצמו תפס את הדברים בזמן אמת.

המונח עבירות אלימות אינו מתייחס לעבירה אחת. חוק העונשין כולל קשת רחבה של עבירות, החל מתקיפה סתם ואיומים, דרך תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת עובד ציבור ותקיפת שוטר, ועד חבלה חמורה, חבלה בכוונה מחמירה, סחיטה באיומים ושוד. ההבדל בין הסעיפים אינו סמנטי בלבד. הוא משפיע על חומרת האישום, על סמכות בית המשפט, על שאלת המעצר, על העונש המרבי ועל הדרך שבה נכון לנהל את ההגנה.

גם אירועים שנראים מבחוץ דומים יכולים לקבל סיווג שונה לחלוטין. דחיפה ללא חבלה עשויה להיבחן כתקיפה סתם; אותה דחיפה כאשר היא מתבצעת כלפי עובד ציבור במסגרת תפקידו עשויה להיכנס לעבירה ייעודית; תקיפה שגרמה לפגיעה ממשית יכולה להוביל לסעיף חמור יותר; וכאשר שניים או יותר חברו יחד לביצוע המעשה, החוק עשוי להכפיל את העונש הקבוע לעבירה. סעיפים 378–382 לחוק העונשין יוצרים את המדרג המרכזי של עבירות התקיפה, ולצדם קיימים סעיפים נוספים המתייחסים לזהות הנפגע, לחומרת הפגיעה ולמטרת האלימות.

בתיקי אלימות חשוב במיוחד שלא לבסס את ההחלטות הראשונות על התחושה ש"כולם ראו מה קרה" או ש"ברור מי התחיל". מצלמות, עדים, תיעוד רפואי, הודעות, הקלטות, גרסאות שנמסרו בזירה ואפילו כמה שניות שלא צולמו יכולים לשנות את התמונה. לכן הגרסה הראשונה שנמסרת בחקירה והדרך שבה נאספות ונשמרות הראיות עשויות להיות משמעותיות לכל המשך ההליך.

עו"ד עומרי שטרן מייצג חשודים ונאשמים בתיקי עבירות אלימות בכל דרגות החומרה, החל מחקירה ומעצר ועד שימוע, ניהול משפט, ענישה וערעור. ניתן לפנות למשרד בטלפון 054-7713271.

נחקרתם בחשד לעבירת אלימות? הדברים החשובים לעשות כבר עכשיו

• אל תנהלו שיחות עם המתלונן או עם עדים כדי "לסגור את העניין", לברר מה נאמר במשטרה או לתאם גרסאות.
• אל תמחקו סרטונים, הודעות, הקלטות, נתוני מיקום או תכתובות גם אם אתם חושבים שהם אינם חשובים.
• אם קיימות מצלמות באזור האירוע, ציינו זאת בפני עורך הדין בהקדם. חלק ממערכות הצילום מוחקות חומר אוטומטית לאחר זמן קצר.
• אל תשלימו פרטים שאינכם זוכרים במהלך החקירה. עדיף לומר שאינכם זוכרים מאשר למסור הערכה שתתברר כשגויה.
• אם גם אתם הותקפתם, ספרו זאת בצורה מסודרת והציגו תיעוד רפואי, תמונות או ראיות אחרות. טענת הגנה עצמית צריכה לעלות באופן ברור ומדויק.
• אל תניחו שמדובר "רק בתקיפה קלה". זהות הנפגע, מספר המשתתפים, חבלה שנגרמה או שימוש בחפץ יכולים לשנות משמעותית את סעיף העבירה.
• בקשו להתייעץ עם עורך דין פלילי לפני מסירת גרסה מהותית, במיוחד אם האירוע מורכב, קיימים מספר מעורבים או שהמשטרה כבר ביצעה מעצר.

מה נחשב עבירת אלימות לפי חוק העונשין?

אין בחוק העונשין פרק אחד שמרכז את כל עבירות האלימות. חלקן נמצאות בסימן העוסק בתקיפה, אחרות בפרקים הנוגעים לחבלה בגוף, פגיעה בקטינים, עבירות נגד שוטרים ועובדי ציבור, עבירות סחיטה ועבירות רכוש שיש בהן רכיב אלים.

לכן כאשר מדברים על עבירות אלימות נכון לחשוב על כמה משפחות עיקריות: תקיפה וחבלה; עבירות כלפי נפגעים בעלי מעמד מיוחד; איומים וסחיטה; עבירות אלימות קבוצתיות; עבירות שמשלבות אלימות ורכוש; ועבירות אלימות חמורות שבהן מיוחסת למבצע כוונה לגרום נזק משמעותי.

עבירה מרכזית	סעיף מרכזי	מה מאפיין אותה	עונש מרבי עקרוני
תקיפה סתם	379	תקיפה שלא גרמה לחבלה מהסוג שמקים עבירה חמורה יותר	שנתיים
תקיפה הגורמת חבלה של ממש	380	תקיפה שגרמה חבלה של ממש	3 שנים
תקיפה בנסיבות מחמירות	382	למשל ביצוע בצוותא או תקיפה בנסיבות משפחתיות מסוימות	בחלק מהמקרים כפל העונש
תקיפת עובד ציבור	382א	תקיפה הקשורה למילוי תפקידו של עובד הציבור	3 שנים, ובנסיבות מחמירות 5
תקיפת שוטר	273–274	תקיפה הקשורה למילוי תפקידו כחוק	עד 3 שנים, ובנסיבות מחמירות עד 5
פציעה	334	פציעת אדם שלא כדין	3 שנים
חבלה חמורה	333	גרימת חבלה חמורה שלא כדין	7 שנים
חבלה בכוונה מחמירה	329	חבלה או ניסיון לפגיעה מתוך כוונה מיוחדת שנקבעה בחוק	20 שנים
תקיפת קטין או חסר ישע	368ב	תקיפה שגורמת חבלה לקטין או חסר ישע	5–9 שנים בהתאם לנסיבות
תקיפת זקן	368ו	תקיפת אדם בן 65 ומעלה שגרמה חבלה	5 או 7 שנים
איומים	192	איום בפגיעה במטרה להפחיד או להקניט	3 שנים
סחיטה באיומים	428	איום או הטלת אימה כדי לגרום לאדם לעשות או להימנע ממעשה	7 שנים, או 9 אם האיום השיג את מטרתו
סחיטה בכוח	427	שימוש בכוח כדי להניע אדם לפעול או להימנע מפעולה	7 או 9 שנים
תגרה במקום ציבורי	191	השתתפות שלא כדין בתגרה במקום ציבורי	שנה
שוד	402	גניבה תוך שימוש או איום באלימות	14 שנים, ובנסיבות מחמירות 20

הטבלה מציגה את המסגרת החוקית העקרונית בלבד. העונש המרבי הקבוע בחוק אינו העונש שמוטל אוטומטית בכל תיק, והענישה בפועל תלויה בנסיבות האירוע, בחומרת הפגיעה, בעבר הפלילי, במידת האשם, בשיקום ובשיקולים נוספים. ההגדרות והעונשים המרכזיים מופיעים בחוק העונשין, בין היתר בסעיפים 191–192, 273–274, 329, 333–335, 368ב, 368ו, 378–382א, 402 ו־427–428.

עבירת תקיפה בחוק העונשין – לא רק אגרוף או מכה

כאשר אנשים שומעים את המילה "תקיפה", הם נוטים לדמיין מכות, בעיטות או אלימות גופנית משמעותית. עבירת התקיפה בחוק העונשין מוגדרת בצורה רחבה יותר.

סעיף 378 לחוק קובע כי תקיפה כוללת הכאה, נגיעה, דחיפה או הפעלת כוח אחרת על גופו של אדם, במישרין או בעקיפין, ללא הסכמתו או בהסכמה שהושגה בתרמית. החוק אף מבהיר שהפעלת כוח יכולה להיעשות באמצעות חום, אור, חשמל, גז, ריח או חומר אחר כאשר הדבר מסוגל לגרום נזק או אי נוחות.

מכאן שעבירת תקיפה יכולה להתקיים גם כאשר האירוע אינו מסתיים בפציעה. דחיפה, תפיסה בכוח, יריקה או הפעלת כוח אחרת עשויות להיחשב תקיפה בהתאם לנסיבות, גם אם המתלונן לא נזקק לטיפול רפואי.

ההבחנה בין "האם הייתה תקיפה" לבין "מה חומרת התקיפה" חשובה מאוד. סעיף 378 מגדיר מהי תקיפה; הסעיפים שאחריו קובעים את סוג העבירה והעונש לפי התוצאה והנסיבות.

תקיפה סתם – סעיף 379 לחוק העונשין

העבירה הבסיסית במדרג היא תקיפה סתם. סעיף 379 קובע כי מי שתוקף אדם שלא כדין צפוי לעונש מרבי של שנתיים מאסר, כל עוד החוק אינו קובע עונש אחר בשל נסיבות התקיפה.

המונח "סתם" עלול ליצור רושם מוטעה. מבחינה פלילית אין פירושו שהמעשה חסר חשיבות או שאין לו השלכות. גם תיק שמתחיל בתקיפה ללא חבלה יכול להביא לחקירה, תנאי שחרור, כתב אישום, הרשעה ורישום פלילי.

מצד שני, העובדה שהמתלונן טוען שהותקף אינה מספיקה כשלעצמה להרשעה. יש לבחון מי היה נוכח, האם קיימות מצלמות, האם הייתה אלימות הדדית, האם התוקף פעל מתוך הגנה עצמית, האם ניתן לזהות בבירור מי ביצע את המעשה והאם גרסאות הצדדים מתיישבות עם הראיות החיצוניות.

תקיפה הגורמת חבלה של ממש – סעיף 380

כאשר התקיפה גורמת חבלה של ממש, סעיף 380 מחמיר את העונש המרבי לשלוש שנות מאסר.

"תקיפה הגורמת חבלה של ממש" אינה נקבעת רק לפי השאלה אם המתלונן הגיע לבית חולים או קיבל ימי מחלה. בית המשפט בוחן את הפגיעה שנגרמה ואת התשתית הראייתית שמוכיחה אותה. חבלות יכולות להיות מתועדות בתמונות, מסמכים רפואיים, עדויות, מצלמות וחוות דעת, והקשר שבין התקיפה לבין הפגיעה צריך להיות מוכח.

בתיקים כאלה קיימת לעיתים מחלוקת כפולה: האם הנאשם אכן ביצע את התקיפה, והאם הפגיעה שהוצגה נגרמה כתוצאה ממנה ובדרגה שמצדיקה את סעיף 380.

ההבחנה הזו משמעותית מאוד. מעבר מעבירת תקיפה סתם לעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש מעלה את רף החומרה ומשפיע גם על אופן שבו התביעה ובית המשפט מסתכלים על האירוע.

להרחבה ניתן לקרוא במאמר מה העונש הצפוי על עבירות תקיפה וחבלה?.

תקיפה בנסיבות מחמירות – מתי העונש מוכפל?

העבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בחוק העונשין מעוגנת בסעיף 382. אחד המצבים המרכזיים הוא תקיפה שבוצעה כאשר שניים או יותר חברו יחד לביצוע המעשה. במצב כזה, אם מדובר בעבירה לפי סעיף 379 או 380, החוק קובע כפל של העונש הקבוע לעבירה הבסיסית.

כך, לדוגמה, תקיפה סתם שבוצעה בצוותא יכולה לחשוף כל אחד מהמשתתפים לעונש מרבי גבוה מזה של תקיפה רגילה, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש שבוצעה בנסיבות אלה יכולה להגיע לרף מרבי של שש שנות מאסר.

חשוב להבין שהאחריות אינה נקבעת רק לפי השאלה מי נתן את המכה שגרמה לחבלה. כאשר מספר אנשים חברו לביצוע תקיפה, דיני השותפות והסעיף המחמיר יכולים להביא לכך שגם מי שלא ביצע בעצמו כל פעולה פיזית המיוחסת לאחר יישא באחריות משמעותית, בהתאם לחלקו ולראיות.

לכן בתיק תקיפה בצוותא חשוב לפרק את האירוע אדם־אדם ורגע־רגע: מי הגיע עם מי, האם היה תכנון, מי התחיל, מי הצטרף, מה עשה כל אחד ומתי הסתיים חלקו.

להרחבה ניתן לקרוא במאמרים תקיפה בנסיבות מחמירות ו־מהי תקיפה בצוותא?.

תקיפה בנסיבות מחמירות בתוך המשפחה

סעיף 382 מחמיר גם בתקיפה של בני משפחה בנסיבות שהחוק מגדיר. תקיפה סתם של בן או בת זוג, לרבות ידועים בציבור ובני זוג לשעבר, יכולה להביא לכפל העונש של העבירה הבסיסית. גם ביחס לקטין או חסר ישע שעליו התוקף אחראי קיימים הסדרים מחמירים. תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן או בת זוג נושאת אף היא כפל של העונש הקבוע בסעיף 380.

מבחינה מעשית, תיקי אלימות במשפחה כוללים לעיתים שכבות נוספות מעבר לשאלת התקיפה עצמה: תלונות הדדיות, צווי הגנה, הרחקה מהבית, איסור יצירת קשר, סוגיות הנוגעות לילדים והיסטוריה של יחסים מורכבים בין הצדדים.

בשל היקף הסוגיות הייחודיות לתיקים אלה, קיים באתר עמוד נפרד ומפורט בנושא עבירות במשפחה.

כאשר נגרמת פציעה או חבלה חמורה

לא כל פגיעה גופנית מטופלת במסגרת עבירות התקיפה שבסעיפים 379–382. חוק העונשין כולל עבירות נפרדות של פציעה וחבלה חמורה.

סעיף 334 קובע עבירת פציעה שעונשה המרבי שלוש שנות מאסר, ואילו סעיף 333 קובע כי מי שחובל באדם חבלה חמורה שלא כדין צפוי לעד שבע שנות מאסר. סעיף 335 מחמיר עוד יותר כאשר עבירות אלה נעברות תוך נשיאת נשק חם או קר, או כאשר שניים או יותר חברו לביצוע המעשה; במצבים אלה עשוי לחול כפל העונש הקבוע לעבירה.

המונחים "פציעה", "חבלה של ממש" ו"חבלה חמורה" אינם מילים מתחלפות. כל אחד מהם משתייך למסגרת משפטית אחרת. לכן כאשר כתב האישום מייחס חבלה קשה, צריך לבדוק לא רק את התיעוד הרפואי אלא גם אם התביעה בחרה בסעיף המתאים ואם ניתן להוכיח את הקשר שבין פעולת הנאשם לבין הנזק.

בתיקים קבוצתיים מתעוררת גם שאלת הייחוס: אם מספר אנשים השתתפו באירוע ורק אחד מהם ביצע את הפעולה שהובילה לחבלה הקשה, יש לבחון אם ובאיזה בסיס משפטי ניתן לייחס את התוצאה גם לאחרים.

חבלה בכוונה מחמירה – מהרף הגבוה ביותר של עבירות האלימות

סעיף 329 לחוק העונשין עוסק בחבלה בכוונה מחמירה. מדובר בעבירה חמורה ביותר, שעונשה המרבי עשרים שנות מאסר. החוק מתייחס, בין היתר, לפציעה או לגרימת חבלה חמורה מתוך כוונה להטיל באדם נכות או מום, לגרום לו חבלה חמורה או לפעול מתוך אחת המטרות המיוחדות שנקבעו בסעיף.

ההבדל בין חבלה חמורה לפי סעיף 333 לבין חבלה בכוונה מחמירה אינו רק חומרת התוצאה. בעבירה לפי סעיף 329 נדרש להוכיח גם את הכוונה המיוחדת הנדרשת בחוק.

מכאן שבתיק שבו אדם נפצע באופן קשה אין להסיק אוטומטית שמתקיימת חבלה בכוונה מחמירה. יש לבחון את מה שקדם לאירוע, הכלי שבו נעשה שימוש, אופי הפגיעה, מספר הפעולות, אמירות שנאמרו לפני או במהלך האירוע והתנהגות הצדדים לאחריו.

לקריאה נוספת ניתן לעיין במאמר חקירות בעבירות אלימות חמורות.

תקיפת עובד ציבור – עבירה נפרדת ולא רק "תקיפה חמורה"

עובדי ציבור ונותני שירות ציבורי חשופים לעיתים לעימותים כחלק מעבודתם. המחוקק קבע עבירה ייעודית בסעיף 382א, שלפיה תקיפה של עובד ציבור, מי שממלא חובה או תפקיד המוטלים עליו בדין או מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור, כאשר התקיפה קשורה למילוי תפקידו, נושאת עונש מרבי של שלוש שנות מאסר.

כאשר התוקף התכוון להכשיל את עובד הציבור בתפקידו או למנוע ממנו למלא אותו, היה מזוין בנשק חם או קר, או שהתקיפה בוצעה בצוותא של יותר משני אנשים, העונש המרבי עולה לחמש שנות מאסר. החוק כולל גם הוראות מחמירות ביחס לעובדי חירום במצבים מסוימים ולעובדי חינוך.

זהות האדם שנפגע אינה מספיקה לבדה. נדרש קשר בין התקיפה לבין מילוי החובה או התפקיד. לכן, אם התפתח סכסוך פרטי לחלוטין בין שני אנשים שאחד מהם במקרה עובד ציבור, לא בהכרח מתקיימת עבירת תקיפת עובד ציבור.

מנגד, עימות קצר במשרד ממשלתי, בבית חולים, במוסד חינוכי או מול נותן שירות ציבורי עלול לקבל משמעות פלילית חמורה יותר אם האלימות קשורה ישירות לביצוע תפקידו.

להרחבה ניתן לקרוא במאמר אלימות נגד עובדי ציבור – הגדרות משפטיות, משמעויות ודרכי הגנה.

תקיפת שוטר ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות

תקיפת שוטר מוסדרת בסעיפים ייעודיים בחוק העונשין. סעיף 273 קובע כי מי שתוקף שוטר והתקיפה קשורה למילוי תפקידו כחוק, צפוי לעד שלוש שנות מאסר, ובסעיף נקבע גם עונש מינימום של חודש, בכפוף לשיקול הדעת והדין החל. סעיף 274 קובע עבירה מחמירה שעונשה עד חמש שנות מאסר ולא פחות משלושה חודשים כאשר מתקיימות נסיבות כגון כוונה להכשיל את השוטר בתפקידו, שימוש בנשק או תקיפה בצוותא של יותר משני אנשים.

תיקים כאלה נוצרים לעיתים במהלך מעצר, עיכוב, פיזור אירוע, הפגנה, טיפול בקטטה או ביצוע חיפוש. המחלוקת יכולה להיות על עצם הפעלת הכוח, על השאלה מי התחיל את העימות או על טענה שהשוטרים הפעילו כוח עודף והתגובה הייתה ניסיון להתגונן.

מצלמות גוף משטרתיות הן ראיה חשובה במיוחד בתיקים מסוג זה, אך גם הן אינן תמיד מציגות את האירוע מתחילתו ועד סופו. יש לבדוק מתי הופעלה המצלמה, מה התרחש לפני תחילת התיעוד, מה נשמע ברקע והאם קיימים סרטונים ממצלמות פרטיות או מטלפונים של עדי ראייה.

להרחבה ניתן לקרוא במאמר אלימות נגד שוטרים – הגדרות החוק, ענישה וקווי הגנה.

תקיפת קטין או חסר ישע

כאשר נפגע העבירה הוא קטין או חסר ישע, החוק קובע עבירות ייעודיות וחמורות.

סעיף 368ב קובע כי תקיפה של קטין או חסר ישע שגרמה לו חבלה של ממש נושאת עונש מרבי של חמש שנות מאסר, ואם התוקף הוא מי שאחראי על הקטין או חסר הישע – עד שבע שנים. אם נגרמה חבלה חמורה, העונשים המרביים עולים לשבע ולתשע שנים בהתאמה.

לצד עבירת התקיפה קיימת גם עבירת התעללות בקטין או בחסר ישע לפי סעיף 368ג, שיכולה להתייחס להתעללות גופנית, נפשית או מינית. גם כאן זהות האחראי והיחסים בינו לבין הנפגע משפיעים על מדרג החומרה.

תיקים כאלה נשענים לעיתים על תיעוד רפואי, דברי קטינים, אנשי חינוך, עובדים סוציאליים, בני משפחה או חומרים דיגיטליים. בשל אופיים הרגיש והפוטנציאל העונשי הגבוה, כל גרסה שנמסרת בחקירה דורשת זהירות מיוחדת.

תקיפת זקן

סעיף 368ו קובע עבירה ייחודית של תקיפת אדם שמלאו לו 65 שנים כאשר נגרמת לו חבלה.

תקיפה שגרמה חבלה של ממש נושאת עונש מרבי של חמש שנות מאסר, ואילו תקיפה שגרמה חבלה חמורה נושאת עונש מרבי של שבע שנים. החוק גם קובע כי כאשר אדם הורשע בעבירה זו, יוטל עליו עונש מאסר שאינו כולו על תנאי, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים.

זהו ביטוי נוסף לכך שזהות הנפגע משנה את המעמד המשפטי של האירוע. פעולה שאילו בוצעה כלפי אדם אחר הייתה מסווגת לפי סעיף כללי, עשויה לעבור למסגרת מחמירה כאשר מדובר באדם מבוגר והתקיימו יסודות הסעיף.

עבירת איומים – אלימות פלילית ללא מגע פיזי

עבירות אלימות אינן מחייבות תמיד מגע גופני. סעיף 192 לחוק העונשין קובע עבירת איומים שעונשה המרבי שלוש שנות מאסר.

האיסור מתייחס לאיום על אדם בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, כאשר האיום נועד להפחיד או להקניט.

ההבחנה בין אמירה מכוערת, התפרצות כעס ואיום פלילי תלויה בתוכן, בהקשר ובנסיבות. לעיתים משפט מסוים נראה מאיים כאשר הוא מבודד מתוך שיחה, אך מקבל משמעות אחרת כאשר קוראים את ההתכתבות כולה. במקרים אחרים, מילים שנראות לכאורה עקיפות משתלבות בהיסטוריה שבין הצדדים ויוצרות משמעות מאיימת ברורה.

לכן בתיקי איומים תכתובות מלאות, הקלטות וקונטקסט יכולים להיות לא פחות חשובים מהמשפט שעליו מבוססת התלונה.

סחיטה באיומים – עבירה חמורה גם בלי מכה אחת

סחיטה באיומים היא עבירה שונה מהותית מעבירת איומים רגילה.

סעיף 428 לחוק העונשין עוסק באיום בכתב, בעל פה או בהתנהגות בפגיעה שלא כדין בגופו של אדם, בחירותו, ברכושו, בפרנסתו, בשמו הטוב או בצנעת הפרט שלו, וכן באיום לפרסם או להימנע מפרסום מידע, כאשר המטרה היא להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו.

זהו למעשה הגרעין לשאלה מהי סחיטה באיומים: לא רק שהועבר מסר מאיים, אלא שהאיום משמש ככלי להשפיע על התנהגותו של אדם אחר.

העבירה יכולה להתקיים גם בלי דרישה לכסף. איום שנועד לגרום לאדם לחתום על מסמך, לוותר על זכות, לבטל תלונה, למסור מידע, לעזוב מקום, להימנע מתחרות עסקית או לבצע פעולה אחרת עשוי להיכנס למסגרת הסעיף כאשר מתקיימים יתר יסודותיו.

לכן מי ששואל "מה זה סחיטה באיומים?" צריך להתחיל דווקא מהמטרה של האיום, ולא רק מחומרת המילים שנאמרו.

סחיטה באיומים לפי סעיף 428 – רישה וסיפה

לעבירת סחיטה באיומים סעיף 428 יוצר שתי דרגות מרכזיות.

כאשר אדם מאיים או מטיל אימה כדי להניע את האחר לפעול או להימנע מפעולה, העונש המרבי הוא שבע שנות מאסר. אם האדם אכן עשה את המעשה או נמנע ממנו בעקבות האיום או במהלך הטלת האימה, העונש המרבי עולה לתשע שנות מאסר.

מכאן נובע ההבדל בין מה שמכונה לעיתים "סחיטה באיומים רישה" לבין "סחיטה באיומים סיפה". בראשונה מיוחס עצם ניסיון הסחיטה באמצעות איום; בשנייה התביעה טוענת שהאיום גם השיג את התוצאה המבוקשת.

כאשר בוחנים מה העונש על סחיטה באיומים, זהו אחד הפרטים הראשונים שצריך לבדוק בכתב החשדות או בכתב האישום.

מה ההבדל בין איומים לסחיטה באיומים?

ההבדל המרכזי נמצא במטרת האיום.

בעבירת איומים לפי סעיף 192, המטרה היא להפחיד או להקניט את האדם. בסחיטה באיומים לפי סעיף 428, האיום נועד לגרום לאדם לעשות דבר או להימנע מלעשות דבר שהוא רשאי לעשותו.

לדוגמה, אמירה מאיימת שנועדה להטיל פחד יכולה להקים עבירת איומים. אם אותה אמירה מלווה בדרישה "תעביר את הכסף", "תבטל את התלונה", "תחתום על המסמך" או דרישה אחרת, התמונה המשפטית יכולה להשתנות לעבירת סחיטה באיומים.

בפועל, הגבול אינו תמיד חד. לעיתים המחלוקת היא האם הייתה בכלל דרישה, האם הדברים נאמרו בהומור, מתוך כעס, במסגרת משא ומתן לגיטימי או מתוך כוונה אמיתית להפעיל לחץ פסול.

סחיטה באיומים יכולה להתבצע גם באמצעות מידע ופרטיות

סחיטה באיומים אינה מוגבלת לאיום באלימות גופנית.

סעיף 428 כולל גם איום בפגיעה בשם הטוב, בפרנסה ובצנעת הפרט וכן איום לפרסם מידע הנוגע לאדם או להימנע מפרסום כזה.

זו הסיבה שתיקי סחיטה יכולים להיווצר סביב תמונות פרטיות, מידע על מערכת יחסים, מידע עסקי, חובות, פרסום ברשתות חברתיות או איום לחשוף דבר מה בפני בני משפחה, מעסיק או הציבור.

השאלה אינה האם המידע המאיים אמיתי או שקרי בלבד. צריך לבחון את אופי האיום, מטרתו והאם הוא נועד להניע את הנפגע לבצע פעולה שלא היה חייב לבצע.

מה העונש על סחיטה באיומים?

העונש על סחיטה באיומים יכול להגיע לשבע שנות מאסר כאשר מיוחסת העבירה הבסיסית, ולתשע שנות מאסר כאשר המעשה או המחדל המבוקשים אכן נעשו בעקבות האיום.

זהו רף ענישה גבוה בהרבה מעבירת איומים רגילה, שעונשה המרבי שלוש שנים.

עם זאת, סחיטה באיומים עונש בפועל אינה נוסחה של "סעיף שווה מספר שנים". בתי המשפט בוחנים את משך הסחיטה, מספר האירועים, חומרת האיומים, סכומי הכסף או טובת ההנאה, מידת התכנון, הפגיעה במתלונן, מעורבות עבריינית נוספת, עברו של הנאשם ונסיבות נוספות.

תיק חד־פעמי המבוסס על התכתבות טעונה אינו זהה למסכת ממושכת של דרישות ואיומים. לכן כאשר בוחנים עונש סחיטה באיומים, צריך להתייחס לעובדות המלאות ולא רק לעונש המרבי שמופיע בחוק.

להרחבה ניתן לקרוא במדריך המלא לחשוד בסחיטה באיומים.

סחיטה בכוח

לצד עבירת הסחיטה באיומים קיימת גם עבירת סחיטה בכוח לפי סעיף 427.

הסעיף חל כאשר נעשה שימוש שלא כדין בכוח כדי להניע אדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו. העונש המרבי הוא שבע שנות מאסר, ואם השימוש בכוח הביא לביצוע המעשה או המחדל – עד תשע שנות מאסר.

במקרים מסוימים כתב האישום עשוי לכלול שילוב של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים ועבירות אלימות נוספות, בהתאם להתנהלות שמיוחסת לנאשמים.

תלונה במשטרה על סחיטה באיומים – מה קורה לאחר הגשתה?

כאשר מוגשת תלונה במשטרה על סחיטה באיומים, החקירה יכולה לכלול איסוף הודעות, הקלטות, צילומי מסך, תכתובות WhatsApp או Telegram, נתוני טלפון, מצלמות ולעיתים פעולות חקירה נוספות שנועדו לתעד את הדרישה או לזהות את האדם שעומד מאחוריה.

מבחינת אדם החשוד בעבירת סחיטה באיומים, חשוב להבין שהמשטרה עשויה להגיע לחקירה לאחר שכבר נאסף חומר משמעותי. החוקר אינו חייב להציג בתחילת החקירה את כל הראיות שבידיו, ולכן ניסיון לנחש מה המתלונן הציג עלול להוביל לגרסה שתסתור תיעוד קיים.

מנגד, תלונה בגין סחיטה באיומים אינה מוכיחה שהעבירה אכן בוצעה. יש לבחון האם קיימת דרישה, האם האמירה מהווה איום במובן המשפטי, מה היה הקשר בין הצדדים, האם חלק מהשיחה הושמט ומה הייתה מטרת הדברים.

נפגע עבירה שמבקש להגיש תלונה צריך לשמור את הראיות המקוריות ולא להסתפק בצילומי מסך חלקיים כאשר ניתן לשמור את השיחה המלאה. למידע נוסף מנקודת מבטו של נפגע העבירה ניתן לקרוא בעמוד ייצוג נפגעי עבירה.

עורך דין לסחיטה באיומים – למה התיק דורש ניתוח שונה מתיק תקיפה?

בתיק תקיפה, מוקד הראיות נמצא פעמים רבות בשאלה מה קרה פיזית באירוע. בתיק סחיטה באיומים נדרש לעיתים לנתח מערכת יחסים שלמה.

ההגנה צריכה להבין מי חייב למי כסף, איזה סכסוך קדם לאמירות, האם הייתה דרישה חוקית או עסקית לגיטימית, מה משמעות המשפטים בתוך השיחה המלאה, האם קיים איום ומה מטרתו.

זו הסיבה שבחירת עורך דין סחיטה באיומים אינה מסתכמת בהיכרות עם העונש הקבוע בסעיף 428. צריך לדעת לקרוא התכתבויות ארוכות, להבין את התזה של התביעה ולזהות אם התנהלות לגיטימית קיבלה פרשנות פלילית או אם קיימת תשתית אמיתית לעבירה החמורה.

תגרה במקום ציבורי

סעיף 191 לחוק העונשין קובע עבירה של השתתפות שלא כדין בתגרה במקום ציבורי, שעונשה המרבי שנה אחת.

הסעיף רלוונטי במיוחד לקטטות שבהן קשה להצביע על צד אחד כתוקף וצד אחד כנפגע. עם זאת, עצם העובדה שהאירוע היה הדדי אינה מבטיחה שהוא יסווג רק כתגרה. בהתאם לראיות, יכולים להתווסף גם סעיפי תקיפה, חבלה, איומים או עבירות אחרות.

בתיקים כאלה יש משמעות גדולה לסדר האירועים. אדם שהגיע להפריד, אדם שהצטרף לאחר שהקטטה החלה ואדם שפתח את האירוע אינם בהכרח נמצאים באותו מצב משפטי.

שוד – כאשר עבירת רכוש הופכת לעבירת אלימות חמורה

שוד הוא דוגמה מובהקת לעבירה שנמצאת על קו התפר בין עבירות רכוש לעבירות אלימות.

סעיף 402 קובע כי גניבה שבמהלכה, לפניה או מיד לאחריה מופעלת או מאוימת אלימות במטרה להשיג את הרכוש, לשמור עליו או להתגבר על התנגדות, מהווה שוד. העונש המרבי הוא ארבע עשרה שנות מאסר. כאשר השודד מזוין, פועל בחבורה או משתמש בפועל באלימות גופנית בנסיבות שנקבעו בסעיף, העונש המרבי יכול להגיע לעשרים שנות מאסר.

בגלל הרכיב הרכושי המשמעותי, הסבר רחב יותר על עבירת השוד יופיע גם בעמוד עבירות רכוש.

שימוש בסכין, נשק או חפץ במהלך תקיפה

שימוש בחפץ במהלך אירוע אלים יכול לשנות מאוד את חומרת התיק.

בעבירות פציעה וחבלה, סעיף 335 מחמיר כאשר העבריין נושא נשק חם או קר. גם בעבירות תקיפת עובד ציבור ותקיפת שוטר קיימות נסיבות מחמירות הנוגעות לשימוש בנשק.

בנוסף, כאשר לצד האירוע האלים קיימת החזקה או נשיאה של נשק שלא כדין, עשויות להתווסף עבירות נפרדות מתחום הנשק.

לכן תיק שבו נטען לשימוש בסכין, אקדח, אלה או חפץ אחר אינו נבחן רק לפי הפגיעה שנגרמה. יש לבדוק גם מי החזיק את החפץ, מתי הוא הוצא, מה נעשה בו, האם ניתן לייחס אותו לנאשם והאם מתקיימים היסודות של עבירות נוספות.

למידע נוסף ניתן לקרוא בעמוד עבירות נשק.

כיצד מוכיחים עבירת אלימות?

תיק אלימות מוכרע לעיתים על כמה שניות בלבד, אבל הראיות שמסביב לאותן שניות יכולות להיות רבות מאוד.

מצלמות אבטחה הן אחת הראיות החשובות ביותר. לעיתים הן מציגות את כל האירוע, אך לא פעם הן מתחילות באמצע, אינן כוללות קול או מצולמות מזווית שאינה מאפשרת לראות מי יזם את המגע. יש לבדוק את הסרטון המלא ולא רק קטע שנשלח למשטרה.

תיעוד רפואי מוכיח בדרך כלל פגיעה, אך הוא לא בהכרח מוכיח מי גרם לה או באילו נסיבות. אם אדם הגיע לבית החולים עם חבלה, עדיין נדרש לקשור אותה לאירוע ולנאשם.

הודעות ותכתובות יכולות להראות מה קרה לפני האירוע ולאחריו. התנצלות יכולה להתפרש כהודאה, אבל לעיתים היא משקפת ניסיון להרגיע סכסוך ולא קבלת אחריות פלילית. באותה מידה, איומים שנשלחו לאחר האירוע יכולים להשפיע על האופן שבו המשטרה מפרשת גם את התקיפה עצמה.

עדי ראייה אינם בהכרח ניטרליים. חברים, בני משפחה, עובדים או אנשים שהיו תחת השפעת אלכוהול עשויים לתפוס את האירוע בצורה שונה. יש להשוות כל עד לראיות האובייקטיביות.

גם נתוני מיקום, שיחות, מצלמות גוף של שוטרים, הקלטות מוקד, תמונות מזירת האירוע וחוות דעת מומחים עשויים להיות רלוונטיים.

מה קורה כאשר קיימות גרסאות סותרות?

הרבה תיקי אלימות מתחילים במשפט: "הוא אומר שאני תקפתי אותו, ואני אומר שהוא תקף אותי".

גרסה מול גרסה אינה אומרת שהתיק מוכרע אוטומטית לטובת מי שהתלונן ראשון. המשטרה והתביעה צריכות לבחון את הראיות ולבסוף להוכיח את העבירה מעבר לספק סביר אם מוגש כתב אישום.

עם זאת, למסירת הגרסה הראשונה יש חשיבות. גרסה שמופיעה רק מאוחר יותר עלולה לעורר טענה שהיא נבנתה לאחר החשיפה לחומר הראיות.

לכן אם הטענה היא שהאירוע היה הדדי, שהמתלונן תקף ראשון או שהחשוד פעל להגנתו, צריך להציג את הדברים בצורה מסודרת כבר בשלב החקירה, ככל שהדבר נכון ומתאים לאסטרטגיה שנקבעה לאחר ייעוץ.

הגנה עצמית – מתי שימוש בכוח אינו עבירה?

אדם שמותקף אינו חייב לעמוד ללא תגובה. סעיף 34י לחוק העונשין קובע סייג של הגנה עצמית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית לפגיעה בחיים, בחירות, בגוף או ברכוש. החוק מגביל את הסייג כאשר האדם עצמו הביא בהתנהגות פסולה למצב תוך צפייה מראש של התפתחות הדברים. סעיף 34טז מוסיף דרישת סבירות.

מכאן שלא כל אמירה "הגנתי על עצמי" מספיקה. צריך לבחון האם הייתה תקיפה שלא כדין, האם הסכנה הייתה מוחשית, האם הפעולה הייתה נדרשת באותו רגע והאם השימוש בכוח לא חרג מן הסביר בנסיבות.

אחד הקשיים הוא שהאירוע עצמו יכול להיות מהיר מאוד. אדם שנמצא תחת איום אינו מנתח סעיפי חוק בזמן אמת, אך לאחר מכן כל שנייה נבחנת באמצעות סרטונים ועדויות.

טענת הגנה עצמית יכולה להביא במקרים המתאימים לזיכוי או לביטול אישום, ולכן חשוב לזהות ולאסוף את הראיות שתומכות בה מוקדם ככל האפשר.

להרחבה ניתן לקרוא במאמר הגנה עצמית – מתי זה חוקי להגן על עצמך?.

האם גם מי שנפגע יכול להפוך לחשוד?

כן. זו סיטואציה שכיחה יותר מכפי שנדמה.

כאשר המשטרה מגיעה לקטטה או מקבלת תלונות הדדיות, היא יכולה לחקור מספר מעורבים באזהרה. אדם שסבור שהוא "הקורבן" של האירוע יכול למצוא את עצמו חשוד בכך שהגיב בכוח מופרז, המשיך להכות לאחר שהסכנה חלפה או תקף בעצמו בשלב אחר של האירוע.

זו סיבה נוספת לכך שלא נכון להניח שמי שהזמין את המשטרה או הגיש תלונה ראשון מקבל באופן אוטומטי מעמד של נפגע בלבד.

כאשר קיימת אפשרות שהגרסה שלכם מייחסת גם לכם פעולה פיזית, יש משמעות מיוחדת לייעוץ לפני חקירה.

למידע נוסף ניתן לקרוא בעמוד ייעוץ לפני חקירה במשטרה.

חקירה במשטרה בעבירות אלימות

חקירה בתיק אלימות אינה רק הזדמנות לספר את מה שקרה. החוקרים בודקים סתירות, משווים את הגרסה לעדים ולמצלמות ומנסים להבין מי יזם את האלימות, מי השתתף בה ומה הייתה הכוונה.

בחקירה יכולים להציג לנחקר רק חלק מהראיות. למשל, חוקר עשוי להטיח בו שהמתלונן נפצע, אבל לא לספר שיש מצלמה שמראה חלק אחר מהאירוע. הוא עשוי לשאול על אדם נוסף בלי לומר שכבר נחקר.

נחקר שמנסה "להיות חכם" ולנחש מה המשטרה יודעת עלול להסתבך בקלות. עדיף למסור גרסה מדויקת בהתאם לייעוץ שקיבל ולא לנסות להתאים אותה למה שנדמה שהחוקר מחפש.

בתיקי אלימות קבוצתיים קיים סיכון נוסף: ניסיון לתאם גרסאות לאחר האירוע. שיחה עם חבר שהיה מעורב, מחיקת קבוצת WhatsApp או בקשה מעד "להסביר למשטרה מה באמת קרה" עלולות להיתפס באופן חמור.

מעצר בעבירות אלימות

עבירות אלימות עלולות להביא למעצר כבר בשלב החקירה, במיוחד כאשר המשטרה טוענת למסוכנות, חשש לשיבוש, השפעה על עדים או חשש להישנות האלימות.

חומרת החבלה, שימוש בנשק, איומים לאחר האירוע, מערכת היחסים עם המתלונן והעבר הפלילי יכולים להשפיע על עמדת המשטרה והתביעה.

מנגד, גם בתיק אלימות חמור אין משמעות הדבר שמעצר הוא אוטומטי. בית המשפט בוחן את עילת המעצר ואת האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות פחותה.

חלופת מעצר יכולה לכלול מעצר בית, פיקוח, הרחקה, איסור קשר, ערבויות ותנאים נוספים.

למידע נוסף ניתן לקרוא בעמוד שחרור ממעצר וביטול תנאים מגבילים.

כיצד נקבע העונש בעבירות אלימות?

העונשים המרביים בחוק יוצרים מסגרת, אבל הם אינם מספרים את הסיפור המלא של גזר הדין.

בית המשפט בוחן את חומרת המעשה ואת מידת הפגיעה בערכים המוגנים, ובהמשך גם את נסיבות הנאשם ואת השיקולים הקשורים בענישה האישית.

בתיק אלימות, בין השיקולים שיכולים לקבל משקל נמצאים סוג האלימות, משכה, החבלה שנגרמה, מספר הנפגעים, שימוש בנשק או חפץ, ביצוע בצוותא, זהות הנפגע, תכנון מוקדם, חלקו של כל נאשם והאם מדובר באירוע חד־פעמי או במסכת מתמשכת.

גם נסיבות הנאשם רלוונטיות: עבר פלילי, גיל, קבלת אחריות, תהליך טיפולי, פיצוי הנפגע, תסקיר שירות המבחן, שינוי באורח החיים ונתונים נוספים.

זו הסיבה ששני נאשמים שהורשעו באותו סעיף יכולים לקבל עונשים שונים מאוד.

במקרים המתאימים ניתן לבחון חלופות ענישה ושיקום. להרחבה ניתן לקרוא במאמר אלטרנטיבות ענישה, עבודות שירות ושיקום.

האם ניתן לסגור תיק אלימות ללא כתב אישום?

כן, בהתאם לראיות ולנסיבות.

לא כל חקירה בעבירות אלימות מסתיימת בכתב אישום. כאשר אין תשתית ראייתית מספקת, קיימת טענת הגנה משמעותית, האירוע שונה מהאופן שבו הוצג בתחילת החקירה או מתקיימות נסיבות אחרות, התיק יכול להיסגר.

בחלק מהתיקים המתאימים ניתן לבחון גם סיום באמצעות הסדר מותנה, אם מתקיימים התנאים והעבירה מתאימה למסלול.

לכן גם לאחר החקירה אין הכרח להמתין באופן פסיבי להחלטת התביעה. במקרים המתאימים ניתן לבחון פנייה מסודרת לסגירת התיק או להציג טענות לפני הגשת כתב אישום.

כתב אישום בעבירת אלימות – למה ניסוח העובדות חשוב לא פחות מסעיף העבירה?

כתב אישום מתאר סיפור עובדתי, וממנו נגזרים סעיפי העבירה.

שינוי בעובדה אחת יכול להשפיע על חומרת האישום. האם היו שני תוקפים או אחד? האם הנאשם החזיק סכין? האם המתלונן נפגע לפני שהנאשם הצטרף לאירוע? האם האלימות נמשכה לאחר שהסכנה חלפה? האם עובד הציבור היה באותה עת במסגרת תפקידו?

לכן עבודת ההגנה אינה מסתכמת בניסיון להחליף סעיף אחד באחר. צריך לבחון את הסיפור העובדתי כולו.

בתיקים רבים, תיקון משמעותי בעובדות מוביל גם לשינוי בסעיפים, במתחם הענישה ובסופו של דבר בתוצאה.

טעויות נפוצות בתיקי עבירות אלימות

"אני רק אדבר עם המתלונן והוא יבטל את התלונה"

לא תמיד ניתן "לבטל" הליך פלילי לאחר שנפתחה חקירה, ופנייה למתלונן עלולה להיות מסוכנת במיוחד אם קיימים תנאי הרחקה או אם היא יכולה להתפרש כניסיון להשפיע על עד.

למחוק סרטון או הודעה שנראים רע

מחיקת חומר אינה מבטיחה שהוא ייעלם. הוא עשוי להישאר אצל אדם אחר, בענן או במכשיר נוסף. מעבר לכך, פעולת המחיקה יכולה להפוך בעצמה לחלק מהתמונה הראייתית.

להחליט לבד לשמור על שתיקה

זכות השתיקה היא כלי משפטי, לא אסטרטגיה אוטומטית. בתיק שבו קיימת טענת הגנה עצמית או ראיה מזכה שצריך להצביע עליה מוקדם, שתיקה מלאה יכולה ליצור קושי. ההחלטה צריכה להתקבל לאחר ייעוץ.

להניח שאם המתלונן לא נפצע אין עבירה

עבירת תקיפה אינה מחייבת חבלה. גם תקיפה סתם יכולה להקים אחריות פלילית, ועבירת איומים או סחיטה באיומים יכולה להתקיים ללא כל מגע פיזי.

להתמקד רק במי "התחיל"

מי התחיל הוא נתון חשוב, אך לא היחיד. גם מי שהותקף בתחילה עלול להיחשב תוקף אם בשלב מסוים הסכנה הסתיימה והוא המשיך להפעיל כוח שחורג מהנדרש להגנה עצמית.

להגיע לחקירה מתוך מחשבה ש"הכול מצולם"

לא כל מצלמה קלטה את האירוע, ולא כל תיעוד נשמר. אם קיימת מצלמה שמחזקת את הגרסה שלכם, צריך לפעול במהירות כדי לאתר ולשמר את החומר.

דוגמאות מתיקים שבהם טיפל משרד עו"ד עומרי שטרן

התוצאות בתיקי אלימות מושפעות מאוד מהראיות ומהפרטים הקטנים של כל אירוע. מספר תיקים שטופלו במשרד ממחישים כיצד בחינה מדויקת של החומר יכולה לשנות את התמונה.

ביטול כתב אישום לאחר שהוכחה טענת הגנה עצמית

באחד התיקים שיוצגו על ידי המשרד, לקוח הואשם בעקבות אירוע בחנות נוחות אף שטען כי הוא זה שהותקף וניסה להגן על עצמו. לאחר שמיעת עדים וצפייה בראיות, כתב האישום בוטל בעיצומו של הליך ההוכחות על רקע טענת ההגנה העצמית.

תקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא ואיומים – סיום בשעות לתועלת הציבור

במקרה אחר יוחסו לנאשם תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות של שניים או יותר ואיומים, כאשר למתלוננים נגרמו חבלות. התיק הסתיים בעונש של שעות לתועלת הציבור בלבד.

תקיפת עובד ציבור ואיומים – סיום במאסר מותנה

בתיק נוסף שיוצג על ידי המשרד, עבירות של איומים ותקיפת עובד ציבור לצד עבירה נוספת הסתיימו לפני שמיעת ההוכחות במאסר מותנה.

המקרים ממחישים את החשיבות של בחינת חומר הראיות והנסיבות ולא רק את כותרת העבירה המופיעה בתחילת הדרך.

ייצוג משפטי בתיקי עבירות אלימות

ייצוג בתיק אלימות מתחיל בשאלה מה באמת קרה ולא בשאלה איזה סעיף כתוב על גבי הזימון למשטרה.

בשלב החקירה יש להבין את רצף האירועים, לזהות ראיות שצריך לשמר ולהכין את החשוד לשאלות הצפויות. אם קיים מעצר, העבודה עוברת במקביל לבחינת המסוכנות ולבניית חלופת שחרור.

לאחר שהתיק מועבר לתביעה, ניתן לבחון אם קיימת אפשרות לסגירה, לשימוע או להסדר. אם מוגש כתב אישום, מתחיל ניתוח מלא של חומר החקירה: עדויות, סרטונים, מסמכים רפואיים, חוות דעת, נתוני טלפון וכל ראיה אחרת.

בניהול המשפט יש משמעות לחקירה נגדית של המתלונן והעדים, להצגת מלוא ההקשר של האירוע ולהוכחת טענות הגנה כמו זיהוי שגוי, הגנה עצמית, אלימות הדדית או קושי לקשור את הנאשם לחבלה.

כאשר קיימת תשתית להרשעה, העבודה עוברת גם לשאלת הסיווג והענישה: האם ניתן לתקן את העובדות, להפחית את סעיף העבירה, להציג הליך שיקום או להגיע להסדר שמצמצם את הפגיעה בנאשם.

עבירות אלימות – עו"ד פלילי עומרי שטרן

כתב חשדות בעבירת אלימות יכול להיראות בתחילת הדרך כמו תיאור עובדתי פשוט: הייתה קטטה, אדם נפצע והמשטרה עצרה חשוד. אבל כמעט תמיד הפרטים שנמצאים מתחת לכותרת הם אלה שמכריעים את התיק.

עורך דין פלילי עומרי שטרן מייצג חשודים ונאשמים בתיקי תקיפה, חבלה, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטרים ועובדי ציבור, סחיטה באיומים ועבירות אלימות חמורות. ניסיונו כולל עבודה בפרקליטות הפלילית וטיפול בתיקים מורכבים החל מהחקירה והמעצר ועד ניהול משפט וערעור.

נחקרתם, נעצרתם או הוגש נגדכם כתב אישום בעבירת אלימות? חשוב לבחון מוקדם את חומר הראיות ואת הסיווג המשפטי של האירוע ולא להניח שהגרסה הראשונית של המשטרה היא בהכרח התמונה שתישאר עד סוף ההליך.

ניתן לפנות למשרד בטלפון 054-7713271.

שאלות נפוצות על עבירות אלימות

מה נחשב תקיפה לפי חוק העונשין?

תקיפה אינה מוגבלת למכה חזקה. סעיף 378 כולל גם נגיעה, דחיפה או הפעלת כוח אחרת על גופו של אדם ללא הסכמתו, וכן דרכים עקיפות להפעלת כוח במקרים שהחוק מתאר.

מה העונש על עבירת תקיפה סתם?

סעיף 379 קובע עונש מרבי של שנתיים מאסר על תקיפה סתם, כאשר לא נקבע עונש אחר בשל נסיבות התקיפה.

מהי תקיפה הגורמת חבלה של ממש?

מדובר בתקיפה שגרמה לנפגע חבלה של ממש. סעיף 380 קובע בגינה עונש מרבי של שלוש שנות מאסר. שאלת קיומה וחומרתה של החבלה נבחנת לפי הראיות והנסיבות.

מהי תקיפה בנסיבות מחמירות?

סעיף 382 כולל מספר נסיבות שבהן המחוקק מחמיר את עבירת התקיפה, ובהן תקיפה שבוצעה כאשר שניים או יותר חברו יחד וכן נסיבות מסוימות של תקיפה בתוך המשפחה. בחלק מהמקרים החוק קובע כפל של העונש הקבוע לעבירה הבסיסית.

מה העונש על תקיפה בנסיבות מחמירות?

העונש תלוי בעבירת הבסיס ובנסיבה המחמירה. לדוגמה, כאשר שניים או יותר חברו לביצוע תקיפה לפי סעיפים 379 או 380, סעיף 382(א) קובע כפל של העונש הקבוע לעבירה.

מה ההבדל בין תקיפה הגורמת חבלה של ממש לחבלה חמורה?

תקיפה הגורמת חבלה של ממש מוסדרת בסעיף 380 ועונשה המרבי שלוש שנים. חבלה חמורה היא עבירה נפרדת לפי סעיף 333, שעונשה המרבי שבע שנים. חומרת הפגיעה וההגדרה המשפטית שלה קובעות איזה סעיף מתאים.

מה העונש על תקיפת עובד ציבור?

תקיפת עובד ציבור הקשורה למילוי תפקידו נושאת עונש מרבי של שלוש שנות מאסר. כאשר מתקיימות נסיבות מחמירות שנקבעו בסעיף 382א, העונש המרבי עשוי להגיע לחמש שנים.

מה העונש על תקיפת שוטר?

תקיפת שוטר הקשורה למילוי תפקידו כחוק נושאת עונש של עד שלוש שנות מאסר, ובחוק נקבע גם עונש מינימום. תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274 יכולה להגיע לעד חמש שנות מאסר.

מהי סחיטה באיומים?

סחיטה באיומים מתקיימת כאשר אדם משתמש באיום או בהטלת אימה כדי לגרום לאחר לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו. האיום יכול להתייחס לגוף, רכוש, פרנסה, שם טוב, פרטיות או פרסום מידע.

מה ההבדל בין איומים לסחיטה באיומים?

בעבירת איומים המטרה היא להפחיד או להקניט. בעבירת סחיטה באיומים האיום משמש אמצעי לגרום לאדם לבצע פעולה או להימנע מפעולה. זו הבחנה מרכזית בין סעיף 192 לסעיף 428.

מה העונש על סחיטה באיומים?

העונש המרבי על עבירת סחיטה באיומים הוא שבע שנות מאסר. אם האדם שנגדו הופעל האיום עשה את המעשה או נמנע ממנו בגלל האיום, העונש המרבי עולה לתשע שנות מאסר.

האם סחיטה באיומים חייבת להיות קשורה לכסף?

לא. הסעיף מתייחס לניסיון לגרום לאדם לעשות או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו. הדרישה יכולה להיות כספית, אך היא יכולה לעסוק גם בפעולות אחרות.

הוגשה נגדי תלונה במשטרה על סחיטה באיומים. מה לעשות?

מומלץ שלא ליצור קשר עם המתלונן כדי לנסות לפתור את העניין ולא למחוק תכתובות או הקלטות. יש לשמור את מלוא ההקשר של השיחות ולהתייעץ עם עורך דין לפני מסירת גרסה מהותית בחקירה.

האם אפשר להגיש תלונה בגין סחיטה באיומים גם אם לא שילמתי כסף?

כן. סעיף 428 מבחין בין עצם האיום שמטרתו להניע אדם לפעולה לבין מצב שבו האיום אכן הביא לביצוע המעשה. לכן גם ניסיון סחיטה שלא השיג את מטרתו יכול להקים עבירה, אם יתר יסודות הסעיף מתקיימים.

האם אלימות הדדית מבטלת את עבירת התקיפה?

לא בהכרח. ייתכן ששני הצדדים ייחקרו או שהואשמו, וייתכן שצד אחד יוכל להעלות טענת הגנה עצמית. צריך לבחון מי יזם את האלימות, כיצד התפתח האירוע והאם התגובה הייתה מיידית וסבירה.

מתי ניתן לטעון להגנה עצמית?

הגנה עצמית יכולה לחול כאשר המעשה היה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שממנה נשקפה סכנה מוחשית, ובלבד שהתגובה הייתה סבירה ולא התקיימו הסייגים שנקבעו בחוק.

האם תיק עבירת אלימות תמיד מסתיים בכתב אישום?

לא. תיקים יכולים להיסגר כאשר הראיות אינן מספיקות או כאשר קיימות נסיבות אחרות המצדיקות סגירה. בחלק מהמקרים המתאימים ניתן גם לבחון הסדר מותנה במקום כתב אישום.

האם ניתן להימנע ממאסר לאחר הרשעה בעבירת אלימות?

במקרים מסוימים כן. התוצאה תלויה בחומרת העבירה, בנסיבות, בעבר הפלילי, בשיקום, בתסקיר שירות המבחן ובנתונים נוספים. קיימים תיקים שבהם בית המשפט מסתפק בעבודות שירות, של"צ, מאסר מותנה או רכיבי ענישה אחרים, אך הדבר תלוי לחלוטין בנסיבות התיק.

האם כדאי למסור בחקירה מיד שטענתי להגנה עצמית?

טענת הגנה עצמית היא טענה עובדתית ומשפטית שיכולה להיות משמעותית מאוד, ובדרך כלל יש חשיבות לכך שגרסה אמיתית מסוג זה לא תופיע לראשונה בשלב מאוחר. עם זאת, הדרך המדויקת למסירת הגרסה צריכה להיקבע לאחר ייעוץ משפטי ובהתאם לנסיבות החקירה.