החזקת סכין או אגרופן ללא סיבה כשרה, על פי סעיף 186 לחוק העונשין, הינה מעשה פלילי ואין הכרח שהמחזיק בסכין יגרום לנזק כדי שתהייה מוגדרת ההחזקה כעבירה. עבירה זו הינה עבירת פשע ודינה עד חמש שנות מאסר בפועל. בקביעת העונש יתחשב בית המשפט בנתונים שונים כגון- נסיבות ביצוע העבירה וההחזקה ונסיבותיו האישיות של החשוד עצמו.
סעיף 186 (א) לחוק העונשין: "הנושא סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו…….. ולא הוכיח שהסכין הייתה דרושה לו למטרה כשרה, דינו מאסר חמש שנים"
אם נתפס חשוד עם סכין או אגרופן בחפציו האישיים או ברכבו ללא הסבר מספק, השוטר יכול ואכן יחרים את הכלי החשוד ויוביל את החשוד הנ"ל לחקירה.
ההגדרה לסכין
מוגדרת בחוק העונשין בסעיף 184 – "סכין"- לרבות כל מכשיר שאינו פגיון ויש לו להב, בין שחודו שנון ובין שאינו שנון, ולמעט סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ואי אפשר להפכה בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לפגיון או סכין שלהבם קבוע".
על פי הגדרה זו, המבחן הינו כל חפץ שיכול לדקור, גם אם זה לא היה ייעודו מלכתחילה- דוקרן, קצה שיפוד, סכין מאולתרת מפחית שימורים וכו.
הגדרה לאולר
יש לשים לב אם מתקיימים שני תנאים מצטברים אלו, ייחשב הסכין לאולר:
-אורך הלהב אינו עולה על 10 ס"מ, יש לשים לב שאורך הלהב הינו הרלוונטי ולא אורך הסכין כולה.
-לא ניתן לקבע את הלהב.
במקרה של החזקת כלי המוגדר "אולר" כמפורט לעיל והוא לא הוחזק באחד ממוסדות הציבור המוגדרים בחוק להלן: מוסדות חינוך, בתי אוכל- מסעדה, בתי קפה, מועדון או דיסקוטק, משחקייה, מגרשי ספורט, תיאטרון, קולנוע. במקרה כזה חלה חזקה לפיה אפשרי להגיד שזוהי החזקה כשרה ועל התביעה יהיה להוכיח אחרת.
הגדרה לאגרופן
"מכשיר המורכב על אצבעות היד, כדי להכות או לפצוע."
במקרים בהם הנאשם לא מוכיח כי החזיק בסכין מסיבה כשרה, בדרך כלל פוסק בית המשפט על עונש מאסר בפועל, למרות שסמכותו הינה לגזור עונש על תנאי בנושא. בית המשפט מחזיק בעמדה כי יש להחמיר בעונשו של המורשע בעבירה זו בשל הסכנה הקיימת בהחזקת הסכין ובנוסף על מנת לייצר הרתעה בציבור. האיסור על החזקת סכין מהווה מעגל נוסף של הגנה על ערכי שלמות הגוף ומניעת פגיעה בנפש ובכך המחוקק יוצר מניעה להיווצרותם של מצבים בעלי פוטנציאל אלימות.
מהי החזקה "כשרה" של סכין
בית המשפט בוחן את ההצדקה להחזקת הסכין, כאשר הנאשם יצטרך לספק הסבר הגיוני וברור למה החזיק בסכין זו. ישנה דרישה להסבר ספציפי וידוע מראש לשם מה הוחזק הסכין ולא יסתפק בית המשפט בהסבר כללי. על הנאשם להראות כי האפשרות להחזקת סכין הייתה האפשרות היחידה בידו ובכך תוגדר החזקה כשרה.
החזקת סכין לצורך הגנה עצמית
יש להדגיש כי בדרך כלל על פי בית המשפט החזקת סכין לצורך "הרתעה" או "הגנה עצמית" לא תיחשב החזקה כשרה – "החזקת סכין כאמצעי לפתרון סכסוכים אינה מהווה מטרה כשרה", כדברי בית המשפט העליון בע"פ 04\7969. החזקה זו תלמד בין אם כשרה ובין אם לא על פי נסיבות החזקת הסכין של אותו החשוד.
ובכל זאת, חשודים ונאשמים רבים אכן טוענים כי החזקת הסכין הייתה לצרכי הגנה עצמית. על פי הפסיקה כמופרט לעיל, הגנה עצמית אינה מהווה סיבה כשרה ומספיקה להחזקת סכין. ולכן, טענת ההגנה העצמית אינה טענה טובה להגנה, אלא אם כן יוכח כי הנאשם היה נתון בסכנה מוחשית ומידית לחייו, הידועה וצפויה מראש, ולכן בחר לשאת סכין.
אם שכחתי את הסכין ברכב?
במקרים מסוימים השכחה של הסכין ברכב אכן יכולה להתקבל ומבלי שתהייה פגיעה במטרה ה"כשרה" שלשמה הוחזק הסכין.
מקרה כזה היה בבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 11-02-29225) שם טען המערער כי הינו קצב במקצועו ואכן קיבל את הסכין מתנה מחברו לעבודה ושכח אותה ברכבו. בית המשפט המחוזי זיכה את הנאשם מעבירה פלילית של החזקת סכין על פי כמה מהטענות הבאות: המטרה המקורית של ההחזקה הייתה כשרה, הנאשם מסר גרסה עקבית ואמינה לגבי הישארות הסכין והחזקתו ברכב, הסכין הושארה ברכב למשך זמן קצר מפאת לחץ בזמני נסיעה ממקום אחד לאחר.
חקירה במשטרה בגין החזקת סכין
כפי שראינו, החזקת סכין מחוץ לביתו או חצרו של הנאשם הינה עבירה פלילית, אלא אם כן הוכח שמחזיק מסיבה כשרה וצפויה מראש. ישנם מקרים רבים ומגוונים בהם חשוד נעצר על החזקת סכין, ועל מנת להימנע מתיק פלילי מומלץ לפנות לייעוץ לפני חקירה במשטרה, מעורך דין פלילי מקצועי היות ויוכל לעזור בשלב מסירת הגרסה למשטרה באופן שיוכל להביא אף לסגירת התיק הפלילי.