אלימות נגד עדים – כשהמערכת מסירה את הכפפות: עונשים חמורים והגנה משפטית

מערכת המשפט הפלילי נשענת ברובה המכריע על הגורם האנושי.
למרות ההתקדמות הטכנולוגית והשימוש בראיות פורנזיות, עדיין, ברוב המשפטים, העדויות המילוליות – של קורבנות, של עדי ראייה ושל שותפים לעבירה – הן אלו שיכריעו את הכף.
משום כך, החוק רואה בעדים את "העיניים והאוזניים" של בית המשפט.
כל ניסיון לפגוע בהם, להפחיד אותם או להניא אותם מלהעיד אמת, נתפס לא רק כפגיעה באדם פרטי, אלא כהתקפה ישירה על שלטון החוק ועל "טוהר ההליך השיפוטי".

בתי המשפט בישראל נוקטים במדיניות ענישה מחמירה ובלתי מתפשרת כלפי מי שנוקט באלימות או באיומים נגד עדים.
ההנחה היא שאם עדים יפחדו לדבר, המערכת כולה תקרוס ואנרכיה תשתלט.
במאמר זה נסקור את העבירות המרכזיות הקשורות לפגיעה בעדים (הדחה והטרדה), את רף הענישה הגבוה, ואת האופן שבו עורך דין פלילי מנוסה מתמודד עם אישומים מסוג זה.

הדחה בעדות (סעיף 245): עבירה חמורה עם מדרג ענישה

חוק העונשין מבדיל בין מספר דרכים שבהן אדם מנסה להשפיע על עד.
העבירה המרכזית נקראת "הדחה בעדות", והיא מתייחסת לניסיון להניע אדם שלא להעיד, או להעיד עדות שקר.
החוק קובע מדרג חומרה ברור בהתאם לאמצעי שבו השתמש הנאשם:

1. הדחה באמצעים "רכים": מי שמנסה להדיח עד באמצעות שכנוע, מתן טובת הנאה, רמייה או תחבולה, דינו עד 7 שנות מאסר.
2. הדחה בכוח או באיומים: כאשר הניסיון להשתיק את העד כולל שימוש בכוח, אלימות פיזית, או איומים (הפחדה), הענישה מחמירה ומגיעה לעד 9 שנות מאסר.

חשוב להבין: העבירה מתגבשת גם אם העד לא הושפע בפועל.
עצם הניסיון להלך אימים או להפעיל אלימות כדי לשבש את העדות הוא העבירה, ללא קשר לתוצאה הסופית בבית המשפט.

הטרדת עד (סעיף 246): ההגנה גם לאחר המשפט

רבים סבורים בטעות כי האיסור לפנות לעדים תקף רק עד למתן פסק הדין.
זוהי טעות נפוצה ומסוכנת.
סעיף "הטרדת עד" בחוק העונשין נועד להגן על העד גם בשלבים המוקדמים של החקירה המשטרתית, וחשוב מכך – גם לאחר שהמשפט הסתיים.

עבירה זו אוסרת על הטרדת אדם בנוגע להודעה שמסר במשטרה או לעדות שמסר בבית משפט. העונש על הטרדת עד הוא עד 3 שנות מאסר.
במקרים בהם ההטרדה מלווה באלימות פיזית כנקמה על עדות שניתנה, המערכת רואה זאת בחומרה יתרה, ולעיתים קרובות יצורפו לכתב האישום סעיפי אלימות חמורה ותקיפה בנסיבות מחמירות.

משרד עורכי דין פלילי עומרי שטרן מבהיר כי המונח "הטרדה" בפסיקה הוא רחב מאוד.
הוא יכול לכלול שיחות טלפון חוזרות ונשנות, שליחת מסרים דרך צד שלישי, הגעה לביתו של העד, או כל פעולה שנועדה להפר את שלוותו ולגרום לו אי-נוחות הקשורה לעדותו.

עילת מעצר מרכזית: חשש לשיבוש הליכים

מעבר לעונשי המאסר הצפויים בסוף ההליך, אישום בגין עבירות אלימות או איומים על עד גורר כמעט תמיד בקשה למעצר עד תום ההליכים.
אחת מעילות המעצר המרכזיות בחוק היא "חשש לשיבוש הליכי משפט" וחשש להשפעה על עדים. כאשר אדם מואשם שכבר ניסה בפועל לפגוע בעד, בית המשפט מסיק מכך שהוא מסוכן להליך השיפוטי ושלא ניתן לתת בו אמון.

במילים אחרות: אדם שמואשם באלימות נגד עד, ימצא את עצמו ברוב המקרים במעצר מאחורי סורג ובריח עוד לפני שהמשפט שלו החל, מתוך חשש שאם ישוחרר יחזור וינסה להלך אימים על העדים כדי "לסגור את התיק".
שחרור לחלופת מעצר בתיקים אלו הוא משימה משפטית מורכבת ביותר.

הקו הדק שבין שיחה לגיטימית לאיום פלילי

אחד האתגרים הגדולים בתיקים אלו הוא הפרשנות של הסיטואציה.
לא כל אינטראקציה בין נאשם (או בני משפחתו) לבין עד היא בהכרח הדחה או איום.

עורך דין עומרי שטרן נתקל במקרים בהם בני משפחה של חשוד ניסו ליצור קשר עם המתלונן מתוך רצון "לעשות סולחה", לבקש סליחה או להגיע להסדר פיצוי כספי אזרחי.
אף שהכוונות אולי היו טהורות (או לפחות לא אלימות), המשטרה והפרקליטות עשויות לפרש זאת כניסיון סחיטה או הפחדה ("תבטל את התלונה ונסתדר").

כאן נכנס לתמונה התפקיד הקריטי של הייצוג המשפטי.
עורך הדין הפלילי נדרש לנתח את חומר הראיות, את הקלטות השיחות ואת שפת הגוף, כדי להוכיח את ההקשר האמיתי של הדברים:

• האם נאמרו דברים מפורשים המהווים איום?
• האם הטון היה מאיים או מתחנן?
• האם הפנייה נעשתה ביוזמת העד עצמו?
• האם מדובר בסכסוך אזרחי לגיטימי שמתנהל במקביל?

הגנה משפטית בתיקי אלימות נגד עדים

כאשר מתמודדים עם אישום כה חמור, אסטרטגיית ההגנה חייבת להיות מדויקת.
בתי המשפט אמנם מגנים על עדים, אך הם גם מודעים לכך שלעיתים עדים מעלילים עלילות או מפרשים לא נכון סיטואציות חברתיות.

דרכי פעולה אפשריות של ההגנה:

1. ערעור על אמינות העד: אם העד שטוען לאלימות הוא בעל מניע זר להפליל את הנאשם (נקמה, סכסוך קודם), עורך הדין יפעל לחשוף זאת.
2. העדר יסוד נפשי: הוכחה כי הפעולה או האמירה לא נועדו להשפיע על העדות.
   למשל, ויכוח ספונטני שפרץ בין שכנים שאינו קשור למשפט המתנהל.
3. מחדלי חקירה: בדיקה האם המשטרה חקרה את האירוע בצורה אובייקטיבית, או שמא "סימנה מטרה" והתעלמה מראיות המזכות את הנאשם (כגון צילומי אבטחה שמראים כי העד הוא זה שתקף).

לסיכום

אלימות נגד עדים היא "קו אדום" בוהק במערכת המשפט הישראלית.
הענישה במקרים אלו היא מחמירה, וההשלכות על חירותו של הנאשם הן מיידיות.
עם זאת, כל מקרה חייב להיבחן לגופו.
הכללה גורפת של כל מגע עם עד כעבירה פלילית עלולה להוביל לעוול.

אם אתם או יקיריכם נחשדים או מואשמים בעבירות של הדחת עד, הטרדת עד או אלימות כלפי עדים, אסור להקל ראש במצב.
נדרש ייצוג משפטי אסרטיבי, יסודי ובעל ידע מעמיק בדיני הראיות והעונשין.

משרד עורכי דין פלילי עומרי שטרן עוסק בייצוג בתיקים מורכבים מסוג זה, תוך מאבק עיקש על חפותם וזכויותיהם של לקוחותיו.