אכיפה בררנית הפכה בשנים האחרונות גם לסוגייה פוליטית, והיא אף זוכה לתשומת לב הולכת וגוברת בשיח המשפטי הישראלי. כאשר רשויות האכיפה בוחרות להעמיד לדין אדם מסוים, בעוד שאחרים בנסיבות דומות אינם מועמדים לדין, עולה השאלה האם מדובר בהפעלה לגיטימית של שיקול דעת או שמא בפגיעה בעקרון השוויון בפני החוק. הטענה לאכיפה בררנית נעשתה לכלי משפטי חשוב בארגז הכלים של עורך דין פלילי המגן על נאשמים. במדריך זה נסקור את המסגרת המשפטית של טענת האכיפה הבררנית, כיצד ניתן להוכיח אותה, וכיצד ניתן להתגונן באמצעותה.
הבסיס המשפטי לטענת האכיפה הבררנית
אכיפה בררנית נחשבת לפגיעה בעקרון השוויון, אחד מעקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית. בית המשפט העליון הכיר בטענה זו כטענת הגנה אפשרית במשפט הפלילי. החקיקה הישראלית אינה מסדירה באופן מפורש את סוגיית האכיפה הבררנית, אולם הפסיקה פיתחה את הדוקטרינה בהסתמך על עקרונות חוקתיים של צדק, הגינות ושוויון. עורך דין עומרי שטרן, המתמחה בהגנה על נאשמים בהליכים פליליים, מדגיש כי הוכחת אכיפה בררנית דורשת ביסוס ראייתי משמעותי והבנה מעמיקה של הפסיקה בנושא.
המבחנים המשפטיים לקיומה של אכיפה בררנית
כדי להוכיח קיומה של אכיפה בררנית, על הנאשם להראות שני יסודות מרכזיים, כפי שנקבעו בפסיקה:
- יסוד האכיפה השונה – יש להראות כי הרשות אוכפת את החוק באופן שונה כלפי אנשים או גופים הנמצאים במצבים דומים.
- היסוד המפלה – יש להוכיח כי האכיפה הסלקטיבית נעשית מתוך מניע פסול, כגון אפליה על רקע דת, גזע, מין, לאום, העדפה מינית, או שיקולים פוליטיים.
לעיתים, שיקולי מדיניות לגיטימיים, כגון מגבלות משאבים או סדרי עדיפויות באכיפה, עשויים להצדיק אכיפה חלקית של החוק. המפתח הוא להוכיח כי ההחלטה לאכוף את החוק במקרה הספציפי, בעוד שבמקרים דומים לא נאכף החוק, נבעה משיקולים זרים או פסולים.
איסוף ראיות להוכחת אכיפה בררנית
הוכחה כי בוצעה אכיפה בררנית היא האתגר המרכזי העומד בפני הנאשם. כיצד ניתן להוכיח את הטענה? עורך דין פלילי מנוסה יפעל במספר מישורים כדי לבסס את הטענה:
- בקשות חופש מידע – הגשת בקשות לפי חוק חופש המידע לרשויות האכיפה לקבלת נתונים סטטיסטיים על אכיפת החוק במקרים דומים.
- איתור מקרים דומים – חיפוש שיטתי אחר מקרים דומים שבהם לא ננקטו צעדי אכיפה, או ננקטו צעדים מקלים יותר.
- עדויות על התבטאויות של גורמי האכיפה – איסוף ראיות לגבי התבטאויות או התנהגות של גורמי אכיפה המעידות על מניע פסול.
- חקירת עדים – חקירת עדים מרשויות האכיפה לגבי מדיניות האכיפה ושיקולי האכיפה במקרה הספציפי.
- מסמכים פנימיים – השגת מסמכים פנימיים של רשויות האכיפה המתעדים את תהליך קבלת ההחלטות.
עיתוי העלאת הטענה וההליך המשפטי
שאלה חשובה היא מתי וכיצד יש להעלות את טענת האכיפה הבררנית. ישנן מספר אפשרויות:
- טרום אישום – במסגרת שימוע לפני הגשת כתב אישום, ניתן להעלות את הטענה ולנסות למנוע את הגשת כתב האישום.
- טענה מקדמית – בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ניתן להעלות את הטענה כטענה מקדמית לביטול כתב האישום.
- בשלב הטיעונים לעונש – גם אם לא הביאה לביטול כתב האישום, הטענה עשויה להביא להקלה משמעותית בעונש.
עורך דין עומרי שטרן ממליץ לבצע בחינה מעמיקה של נסיבות המקרה ולקבוע אסטרטגיה מותאמת לעיתוי העלאת הטענה, שתמקסם את סיכויי ההצלחה.
אסטרטגיות ההגנה מול טענת האכיפה הבררנית
כאשר התביעה נתקלת בטענת אכיפה בררנית, היא איננה נשארת פסיבית אלא מגייסת מגוון אסטרטגיות משפטיות להדיפת הטענה.
ראשית, התביעה תנסה להצביע על הבדלים רלוונטיים בין המקרים.
לאחר מכן, התביעה תציג שיקולים ענייניים ולגיטימיים שהנחו את.
אסטרטגיה נוספת היא טענת המחסור בראיות – התביעה עשויה להסביר כי במקרים דומים לכאורה לא היה בידיה די חומר ראייתי להגשת כתב אישום, בעוד שבמקרה הנוכחי יש בידיה ראיות מספקות.
התביעה תציג שיקולי מדיניות וסדרי עדיפויות – היא תטען כי האכיפה הסלקטיבית נובעת ממדיניות אכיפה לגיטימית ומסדרי עדיפויות מוצדקים.
במישור הפרוצדורלי, התביעה עשויה גם לטעון כי הטענה הועלתה באיחור או שאינה נתמכת בתשתית ראייתית מספקת.
עורך דין עומרי שטרן, המתמחה בהתמודדות עם מקרים מסוג זה, מדגיש כי ההצלחה בהוכחת טענת האכיפה הבררנית תלויה ביכולת להתמודד באופן מקיף עם כל אחת מהטענות הללו של התביעה.
מה קורה כאשר טענת האכיפה הבררנית נתקבלת?
כאשר בית המשפט משתכנע בקיומה של אכיפה בררנית הסעד הדרמטי ביותר הוא ביטול כתב האישום במלואו – צעד שבתי המשפט נוקטים במשורה ובמקרים חמורים במיוחד. אופציה מאוזנת יותר היא ביטול חלקי של כתב האישום, המאפשר לבית המשפט לתחום את הסעד למישורים הספציפיים שבהם הוכחה האכיפה הבררנית. גישה זו מאזנת בין הצורך לתקן את הפגם בהליך לבין האינטרס הציבורי באכיפת החוק.
עורך דין עומרי שטרן מבהיר כי ביטול חלקי עשוי להוות פתרון אפקטיבי במקרים של כתבי אישום מרובי סעיפים, כאשר ניתן לבודד את האכיפה הבררנית לאישומים ספציפיים. סעד מידתי נוסף הוא הקלה בעונש, שיכולה להתבטא בהפחתת תקופת המאסר, בהמרת מאסר בפועל בעבודות שירות, או אף במתן עונש מותנה בלבד. לעיתים קרובות, בית המשפט בוחר במסלול רביעי של הכרה עקרונית בפגם, במסגרתו הוא מכיר בקיומה של אכיפה בררנית אך קובע כי בנסיבות המקרה אין מקום לבטל את האישום או להקל באופן משמעותי בעונש.
