סיפור שהיה כך היה – לקוח המשרד פנה אלינו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין תקיפת אשתו וגרימת חבלה ממשית ואם זה לא הספיק, איים לרצוח אותה בפני שוטר בתחנת המשטרה.
יחד עם כתב האישום הגישה המאשימה בקשה למעצרו עד לתום ההליכים, הלקוח היה מיוצג על ידי סניגור אחר שהסכים לקיומן של ראיות לכאורה וביקש לשחררו מן המעצר – בית המשפט הורה על מעצרו עד לתום ההליכים הגדו, אלא אם יתקבל תסקיר מאת שירות המבחן אשר ממליץ על שחרורו.
שירות המבחן "לא בדיוק תפקד" באותה עת בגלל תקופת נגיף הקורונה כך שהלכה למעשה לא היה סיכוי ממשי לשחרורו של הלקוח.
התיק עבר לטיפולנו ומיד הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, יחד עם טיעונים משפטיים רבים ביקשתי מבית המשפט לחזור מן ההסכמה שנתן סניגורו הקודם לקיומן של ראיות לכאורה ולאפשר לי לטעון לכרסום בעדות המתלוננת.
בסופו של דבר הלקוח שוחרר בחלוף ימים ספורים מאז עבר התיק לטיפול משרדנו, ללא תסקיר של שירות המבחן ושב לחיק משפחתו.
ולמתקשים – אני טוען לא היה ולא נברא, המתלוננת העלילה עליו כיוון שהודיעה לה על רצונו לסיים את היחסים בניהם וכתוצאה ממעצרו זעם עד שלא שלט בלשונו וחטא.
כתב האישום:
.
פרוטוקול הערר מבית המשפט המחוזי:
פרוטוקול שחרור מבית משפט השלום:
