שחרור ממעצר, ללא קבלת תסקיר שירות המבחן בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.
שני לקוחות המשרד. חברים טובים, בחורים צעירים, נעדרי עבר פלילי, יוצאי יחידות קרביות בצה"ל.
השניים יצאו לבלות, התחילו שיחה עם חבורת בנות, לא משהו יוצא דופן.
אז מגיע חבר של אחת הבנות, שיכור, מרגיש אמיץ, יורק על אחד מהם, את השני תוקף במכת אגרוף לכיוון הפנים.
הלקוחות שלנו מרגישים צורך להגן על עצמם, מה אתם הייתם עושים? מותקפים, מושפלים ונסוגים?
אז הלקוחות שלנו תקפו בתגובה וכהגנה עצמית, מכה אחת הספיקה והמלונן נחבל ודימם ומשם הדרך לכתב אישום ובקשת מעצר קצרה מאוד.
כבר בשלב המעצר, נלחמנו על חפותם בבית המשפט, טענו כי כתב האישום נוסח באופן חד צדדי ומוגזם ואשר לא משקף את העובדות.
בית משפט השלום קיבל את הטיעון שלנו וכתב "אין תיעוד להמשך תקיפה אכזרית כנטען" ו"אין עדות מספקת לכך שהמשיב 2 היה מעורב בתקיפה באופן שגרם לחבלה ממשית במתלונן" והורה על שחרורם של השניים.
המדינה לא השלימה עם ההחלטה והגישה ערר לבית המשפט המחוזי אשר קבע כי "ספק אם מדובר בראיות ברמה הגבוהה ביותר" ודחה את הערר.
המלחמה לחפותם של הלקוחות ממשיכה להתנהל והדרך עודנה ארוכה ונמשכת.
